לבן ונקי מעבירות

לבן ונקי מעבירות

הכלה לובשת את שמלתה היפה והלבנה, מתאפרת ומכינה את עצמה ליום המיוחל. חודשים רבים חכתה ויחלה לרגע הזה והנה הוא מתקרב בצעדי ענק, הזמן עובר ביעף, אין דבר שיעצור אותו.

התרגשות ממלאה את לבה, היום הזה יום חתונתה, בונה היא בית נאמן בישראל, ממשיכה את שושלת הדורות של עם ישראל.

אחר כל ההכנות יוצאת היא אל עבר הים אל השמש השוקעת אל העצים ואל הנופים, נתפסת היא בעדשת המצלמה מכל כיון אפשרי, צילומים אלו נקראים בשפה המקצועית 'צילומי חוץ'.

ואחר-כך דוהרת מכונית הכלה, המקושטת, אל עבר אולם החתונות, בתוך המכונית יושבת לה כלה מרוגשת ומלאת אושר, רגעי הרווקות האחרונים שעוד נותרו, הולכים ואוזלים, מתפללת היא תפילה חרישית, מבקשת היא מבורא העולם, הצלחה בחייה, אושר אמיתי עם בן זוגה לעתיד.

ההכנות לקראת החופה הם הרגע המרטיט והמרגש ביותר בו כולם עסוקים סביב החתן והכלה, המקדש יושב עם החתן ומכין איתו את הכתובה, הכלה ישבת בכיסאה מתפללת את תפילת הכלה, ההורים נעמדים ליד בני הזוג מדליקים את הנרות בזה אחר זה, מלווים את החתן לכסות את הכלה, ויוצאים אל החופה, הרגע בו נמחלים כל עוונותיהם של החתן והכלה.

מהיכן לומדים אנו שבזמן הנישואים נמחלים לזוג כל העוונות??

מובא (באגדת מדרש ספר שמואל) על הפסוק (בראשית כח ט) "וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את-מחלת בת-ישמעאל על נשיו לו לאשה" ובמקום אחר המזכיר את אשתו של עשיו נאמר "בשמת בת ישמעאל…" (בראשית לו ג) איננו יודעים איך קראו לה, בשמת או מחלת??

מתרץ המדרש שבאמת שמה האמתי הוא: 'בשמת' אך רצה הכתוב ללמדנו שביום שנשא עשיו אותה לאשה נמחלו לו  כל העוונות, על-כן ביום החתונה הזכירה בשם 'מחלת' לומר שנמחלו עוונותיו של עשיו.

מהסיבה הזו נוהגת הכלה ללבוש שמלה לבנה ביום החתונה, יש הנוהגים שגם החתן ילבש קיטל לבן בזמן החופה, כמו ביום כיפור שבו נמחלים העוונות לובשים כולם לבן כך גם ביום החתונה, לובשים החתן והכלה לבן.

ביום בו את כלה לבנה, זכרי, ביום זה נמחלים לך כל העוונות, יום זה הוא התחלה חדשה בשבילך, התחלה של שמחה ואהבה ותחושת שליחות להמשכיות עם ישראל, בקשי בעת החופה על עצמך, על בעלך ועל הילדים אשר יהיו לך בעתיד. שעת החופה היא עת רצון גדול בשמים, יכולה את לפעול כל רצונך וחפציך.

בשעה נעלה זו, הכניסי בליבך – בורא העולם הוא זה שילווה אותך בכל נפתולי החיים ויעזור לך, הוא ילך עמך בכל צעד ושעל שתלכי בו…

השארת תגובה